קצת על- "כנפי מגן״ - About -HEROES' WINGS

---

התגייסתי לגדוד 13 בשנת 2019  בשנת 2020 עליתי למסייעת והייתי בקווים עזה חברון לבנון ואיוש . 

בשנת 2022 נכנסתי לתפקיד רס״פ המסייעת ושירתתי כשנתיים כרס״פ בפלוגה בתפקיד שנתן לי כלים פיקודיים ויכולת לדאוג ולגעת בלוחמים עם קשיים בבית וקשיים בהסתגלות לפלוגה. 

אחר כך המשכתי לתפקיד רס״פ המפקדה בקבע תחת פיקודו של תומר גרינברג ז״ל.

מהרגע הראשון שהתחילה מלחמת חרבות ברזל תפקדתי כרס״פ בקבע בגדוד 13 של גולני , נלחמתי בלבנון ובעזה. 

חוויתי מספר רגעים שישארו איתי לכל החיים. 

אספר את האירוע שהיה הכי קשה עבורי. 

בערב ראש השנה שעברה עברתי את הנקודת מפנה בחיי על אף מה שעברתי לאורך כל האובדן והלחימה בעזה.

לאחר שיצאתי להתרעננות של כמה ימים מלבנון במהלך הלילה ללא אזעקה או התרעה מוקדמת,כתב״מ נפל שני חדרים ממני במחנה אל פוראן. 

התעוררתי שכולי עפתי לקיר מההדף , אני פותח את העיניים אחרי צליל מחריד אוזניים שהרעיד את המחנה וצעקות שהתחילו מבולבל מנסה להבין מה קרה 

אני יוצא מהחדר ועדיין לא מעכל את הזוועה , מבנים שרופים ושבורים , כאוס עצום .

הכתב״ם נפל בחדר של החיילים שלי וכתוצאה מכך נהרגו לי שני לוחמים דניאל סופר ז״ל וטל דרור ז״ל ועוד עשרה נפצעו. 

ממצב של שינה אני מוצא את עצמי בפינוי הפצועים פיקוד על האירוע כי כל הפיקוד היה בתוך לבנון או במכלול מבצעים , הרגעת החיילות והחיילים שלי זיהוי חפצים וגופות ואמירת קדיש על חיילים שלי שלפני רגע אכלתי איתם ארוחת חג.

 את שירותי הצבאי עשיתי בחטיבת גולני, בבסיס האימונים וההכשרות. במהלך השירות שירתתי כרל״שית של סגן מפקד הבסיס ושל מפקד מחזור. במסגרת תפקידי הייתי אחראית על ניהול הלו״ז של המפקדים, תיאום בין המפקדים הלוחמים, וטיפול בכל המעטפת ולוגיסטיקה – מהפרט ועד לרמת המחזור כולו.

עם פרוץ המלחמה בשבעה באוקטובר, תפקידי קיבל משמעות עמוקה הרבה יותר. הייתי אחראית להכין עבור המפקד שלי את תיעוד אירועי אותו יום – מצגות וסיכומי לחימה – כולל תרגום לאנגלית עבור גורמים מחו״ל. במסגרת העבודה נחשפתי לסיפורים קשים מאוד, ואיבדתי חברים וחיילים מהחטיבה, כמו רבים אחרים.

במהלך אותה תקופה התרחש גם אירוע כתב״ם קשה שבו נפגעו חיילים מהמחזור שעליו הייתי רל״שית. יחד עם המפקד שלי ליווינו את המשפחות השכולות ברגעים הקשים ביותר – שליחות שלא אשכח לעולם.

מיד עם סיום השירות הסדיר המשכתי לחמישה חודשי מילואים. הבסיס הופעל מחדש לטובת הלחימה, ושובצתי כקמב״צית בחמ״ל. בתפקיד זה הייתי אחראית על תיאום והפעלת הכוחות, ניהול התמונה המבצעית ודאגה לכך שכל חייל יקבל את המענה הנדרש בזמן אמת. נכנסתי גם לעזה כחלק מהפעילות המבצעית, כדי לוודא שהמערך פועל בצורה תקינה ושכלל הכוחות מקבלים את התמיכה הנדרשת.

השירות שלי היה עבורי שליחות. פעלתי מתוך אחריות, רגישות ואמונה במשימה, לצד התמודדות עם אובדן אישי ועם סיפורים שלא עוזבים.

אני גאה בשירות שלי ובחלק הקטן שהיה לי בתרומה לביטחון המדינה ולליווי הלוחמים והמשפחות

התגייסתי לצה"ל בתאריך 21.3.2023 לחטיבת גולני. עברתי הכשרה בת שמונה חודשים תחת פיקודו של מפקד הפלוגה, רועי מלדסי ז"ל. במהלך ההכשרה יצאתי לקורס נמ"ר והוסמכתי כקטלן, אחראי ירי בנמ"ר.

ביום 7.10 הוקפצתי יחד עם חבריי לפלוגה לצפון הארץ, ולאחר מספר ימי התארגנות עברנו לגזרת סעד שבעוטף עזה ומשם נכנסנו ללחימה ממושכת ברצועת עזה.

ביום 12.12.2023 נפל מפקד הפלוגה שלי, רועי מלדסי ז"ל, יחד עם מפקד הגדוד תומר גרינברג ז"ל, במהלך קרב שבו לחמתי בנמ"ר בקרבת מקום. האירוע היה עבורי מטלטל וקשה מנשוא. המשכתי להילחם מתוך תחושת שליחות ואחריות, אך עם היציאה מעזה החל תהליך העיכול, תהליך מורכב וכואב, לי ולחבריי לפלוגה. איבדנו לוחמים גיבורים, והכאב מלווה אותנו עד היום.

כתושב העוטף חוויתי באופן אישי את אירועי ה-7.10 ואיבדנו חברים רבים מהקהילה. לצד הכאב, אני חש גאווה גדולה על הזכות שניתנה לי לקחת חלק בלחימה, להמשיך את השושלת של אבי וסבי כגולנצ'יקים, להגן על אזרחי מדינת ישראל ולעמוד בחזית בשעה הקשה ביותר.

אני רואה במשלחת הזדמנות משמעותית לעבד את החוויות שעברתי, להתחזק, ולהמשיך לשאת את סיפורם של חבריי שנפלו בגאווה ובאחריות.

בכבוד רב,

רז לוי

 כיום גר בנהריה שירתתי כלוחם בגדוד 13 של גולני ,

הסיפור שלי מתחיל בהכשרה של גולני משם לשביעי באוקטובר בעוטף והצטרפות ללחימה  עם הגדוד בעוטף ובעזה אחרי הלחימה עלינו לקו בלבנון ומשם כניסה ללבנון במהלך הלחימה בלבנון נכחתי באירוע קשה של התקלה עם אויב שבו איבדתי חבר הצמד חייל שלי וגם המ״פ שלי נפצע קשה 

 יומיים לאחר מכן נפצעתי גם אני במהלך התקפה על אחד הבתים מרסיסים בראש בצוואר בכתף והחזה פונתי במסוק לבית החולים רמב״ם שם עשיתי ניתוחים ושיקום כיום אני עושה שיקום מסגרת חווה טיפולית וחזרה לשגרה …

 שירתתי בגדוד 13 פלוגת טורפי הלילה 

התגייסתי בתאריך יולי 23 לחוות השומר ואחרי כמה חודשים הצטרפתי לחטיבת גולני .

התחלתי את השירות בחטיבה בתור עובד רס״ר וכשהגעתי ביקשתי להיכנס להכשרה של נוב 23 וכך היה.

האמת שרציתי להגיע לסיירת עשיתי גיבוש ובשיבוצים קיבלתי 13.

אחרי כמעט 8 חודשים של הכשרה אימונים וטחינת שמירות קיבלנו את החומה ועלינו לתפוס קו במוצב תורמוס. (גבול לבנון)

תפסנו קו במשך כמעט חודשיים ואז התחילו הכניסות ללבנון וירדנו לאל פוראן.

כניסה ראשונה תמיד מעלה קצת חשש אבל לרגע הזה תמיד חיכיתי ונכנסנו למארון א ראס.

בכניסה השנייה לעייתא א שעב

היה יותר מעניין וגם הרבה יותר כיף.

בפעם האחרונה שנכנסתי הייתה לי הרגשה רעה לגבי כל מה שיקרה ומסתבר שתחושת בטן אף פעם לא טועה.

בסוף ההתקפה על כפר ראס אל בייאדה בלבנון ישבנו בתור איתור ועשינו בית בהגנה ,לאחר כמה דקות מולנו כ-120 מטר חולפים שיירה של טנקים (חטיבה 188) הטנק הראשון פותח בצרור רוחב מתוך המאג מפקד (חשב שאנחנו כנראה כוח עוין) אני ועוד 4 לוחמים נפצענו באירוע ומשם הועברנו בפינוי מוסק לבית חולים רמב״ם . משם לטיפול נמרץ. מצבי הרפואי הוגדר קשה , לאחר שקיבלתי כדור בצוואר , בכתף , ונזקים רבים בשאר הגוף מרסיסים .

משם עברתי לבית החולים תל השומר להמשך טיפול ואז לשיקום חוזרים לחיים. כיום אני בשיקום עזרה למרפא בשדרות .

את שירותי הצבאי ביצעתי בחטיבת גולני בבא"ח, כמש"קית ת"ש של לוחמי סיירת גדוד 13 ואגוז. במסגרת תפקידי ליוויתי לוחמים ומפקדים בהתמודדות עם מצבים אישיים מורכבים, מתוך רגישות, אחריות ויכולת קבלת החלטות בסביבה אינטנסיבית ותובענית. ולהיות עבורם דמות תומכת ועוגן יציב בשגרה ובחירום כאחד.

בהמשך שירותי בקבע הקמתי את מרכז הפרט החטיבתי תהליך עומק שבנה תשתית חדשה לליווי וטיפול בחיילי ומפקדי החטיבה מרמת הטירון ועד המחט . ניהלתי את תחום הפרט ברמה החטיבתית והייתי אחראית על תהליכים רבים של הבא"ח והחטיבה  תיאום בין דרגים פיקודיים, ניהול מערכים מורכבים, אחריות על לוגיסטיקה והכנת אירועים חטיבתיים. לאורך כל תקופת שירותי הייתי שותפה לאירועים הרגישים והמשמעותיים ביותר תפקיד שדרש חוסן, רגישות ויכולת להכיל כאב לצד המשך תפקוד מלא. במהלך שירות הקבע שלי, רוב הזמן שהיתי בשטח, ליוויתי את הלוחמים בעשייה היומיומית והמבצעית, והייתי מעורבת בכל רובדי הפעילות החטיבתית מהפרט ועד לרמת החטיבה.

ב־7 באוקטובר נפלו חיילים שלי מפקדים שלי חברים שלי  ,לוחמים שהיו חלק ענק ממני ומהחטיבה. האובדן היה אישי ועמוק, והרגשתי שאני חייבת לעשות משהו להיות שם, לתמוך, לסייע ולעזור בכל דרך אפשרית. המלחמה  פרצה שלושה ימים לאחר הליך רפואי שעברתי ועקב המצב לא יכולתי ללכת למילואים ולהלוויות מה שגרם לי לתסכול גדול .

מיד לאחר החלמתי התגייסתי מפטור  לשירות מילואים ושירתי כרל"שית סמג"ד הבא"ח וכפרויקטורית הבא"ח בתקופת הלחימה. במסגרת תפקידי במילואים הייתי אחראית על תכלול כלל העשייה בבסיס, ניהול תהליכים רבים של הבא"ח והחטיבה, ליווי משפחות שכולות באופן צמוד, ניהול ממשקים פיקודיים, והובלת אירועים מורכבים וטעונים רגשית. בנוסף, הובלתי ימי העצמה, גיבוש וחיזוק ללוחמים, מתוך הבנה שחוסן אישי וקבוצתי הוא חלק בלתי נפרד מהמערכה. 

האחד האירועים הזכורים לי מכל הוא הקמת המפגש הראשוני בחטיבה של המשפחות השכולות עם המפקדים והחטיבה אירוע שעמלתי עליו רבות והיה מטלטל מאוד עבורי .

ליווי המשפחות השכולות והמפקדים שלי היה לי חשוב מאוד להיות עבורם כתף תומכת לשמוע ולייעץ במהלך התקופה ארע גם אירוע נפילת הכטבם בבאח המקום שהיה לי לבית מה שנתן תחושה של חוסר וודאות וטילטל עוד יותר את המפקדים והחיילים 

לאחר מכן התחלתי ללמוד באוניברסיטת בן גוריון תואר ראשון תוך כדי ששירתתי כקצינת חינוך ב של חטיבה 7 והייתי אחראית על הקמת העצרת החטיבתית שלהם מה שהיה אירוע מאוד גדול במיוחד עקב כך החטופים מהחטיבה שעוד היו 

השירות שלי  בסדיר, בקבע ובמילואים  היה עבורי שליחות עמוקה. עבורי גולני זה בית ומשפחה סיפור של מחויבות, אומץ, רגישות והובלה ברגעים הקשים ביותר. גם ברגעים שבהם הלב נשבר, בחרתי להמשיך לעמוד זקופה  עבור הלוחמים, עבור המשפחות ועבור הערכים שעליהם גדלתי.